AlterniaFM


22/03/17
"ארתור: עקוב אחריהם בחשאיות"

אתה מתכנן לעשות את זה, אבל הם לא הולכים מפה. נראה שהנערים מתכננים להישאר כאן לכמה דקות. כמו שאמר הבוס שלהם. אתה מתחיל לפחד שהם יראו אותך.

20/03/17
"==>"

מתוך הסמטה יוצאת קבוצה של נערים. אחד מהם פונה אל השאר, ומתחיל לדבר.
"בסדר, בחורים. ננוח כאן בינתיים. המידע שקיבלתי אומר שהכחולים נמצאים לא רחוק מכאן. הפעם סוף-סוף נראה להם מה זה!"
נראה שהם חברים באחת מהכנופיות שהמנהלת הזכירה, אם כי הם צעירים יותר ממה שחשבת.
"אז נוחו חמש דקות, ואז נצא מפה ונלחם בהם!"
"כן!!" קוראים כל הנערים.

20/03/17
"ארתור: תסתתר ותעקוב אחרי המתרחש"

אתה מסתתר מאחורי הארגז, בלי להסיר את עיניך מהסמטה ממנה נשמעים הצעדים. היית שמח אם היה לך איזה מכשיר מעקב משוכלל, אבל לרוע המזל אין לך. הצעדים מתחזקים יותר ויותר, ועוד רגע מי שלא הולך שם יצא החוצה.

20/03/17
"ארתור: תתגנב למקום שהמנהלת הזכירה"

אתה מתגנב לאזור התעשייה הישן. ההתגנבות הייתה מפרחת וקשה. היו לך הרבה מכשולים שונים ומשונים, הכוללים שומר אכזר, כלב פרא, מחסום וגדר תיל. מי שזכה לראות את הפעולה הזו ממש בר מזל. ועכשיו הצלחת להתגנב פנימה ו-

טוב, זה ממש לא נכון. המקום נטוש. אין פה אף אחד, ואין שום סיבה בעולם לשמור על המקום הזה. אתה ממש היית רוצה להתגנב לכאן, אבל לא הצלחת. פשוט באת לכאן.
בזמן שאתה מסתובב, אתה שומע רעש של צעדים מתוך הסמטה הזו.

19/03/17
"ארתור: תסתכל על רשימת השיחות שלך"

משהו מאוד מוזר פה. אתה מסתכל לראות אם משהו משונה קורה. השיחה האחרונה הייתה לטלפון של גברת סמית'. אתה לא רואה שום דבר משונה במספר.
לפני כן, יש שיחה עם המנהלת. ולפני כן השיחה עם ההורים של שאר הילדים ואמא של בובי. אלו כל השיחות שהיו לך היום. שום דבר לא נראה משונה. המספרים נראים בסדר גמור.

15/03/17
"ארתור: תגיד למנהלת שמשהו מוזר קורה לטלפון של גברת סמית'"

"על מה אתה מדבר?" שואלת המנהלת. "תן לי את הטלפון."
אתה מושיט לה את הטלפון, והיא מתחילה לדבר.
"שלום? גב' סמית'? הכל בסדר?" היא אומרת. "לא יודעת. הוא אמר שהמספר התחלף באמצע... את שמעת משהו?"
נראה שהמנהלת מצליחה לדבר עם גברת סמית'.
"אני מבינה. יכול להיות שהייתה בעיה של קליטה באמצע השיחה, והוא לא שמע אותך. בסדר. אני אחזיר לך אותו- או, בסדר. בסדר. כן, כן. להתראות, גב' סמית'. אל תדאגי, הוא ימצא את הבן שלך - אני בטוחה!"
המנהלת מנתקת את הטלפון, ומחזירה לך.
"אני מצטערת, היא הייתה צריכה ללכת, והיא לא יכולה להמשיך לדבר. אבל ברגע שהיא תחזור הביתה, היא תשמח לעזור לך. שאלת אותה איפה רד יכול היה להיות? הבנתי מהמורה שלו שהוא והחברים שלו היו אוהבים להסתובב באזור התעשייה הישן, אז יכול להיות ששם יהיה איזה קצה חוט לגבי המיקום שלהם. הבעיה היא שעד עכשיו, אף אחד לא העז ללכת לשם. ממה שהבנתי, בימים האחרונים התחילה שם מלחמת טריטוריות בין כנופיות פשע... כולנו חששנו שהילדים נפגעו במלחמה הזו, אבל כולם מפחדים ללכת לאזור הזה בשביל לעשות משהו. והאנשים באזור הזה של העיר לא ממש בוטחים במשטרה, ולכן, שוב, אני שמחה שאתה כאן כדי לעזור לנו."

15/03/17
"ארתור: צור קשר עם ההורים של רד"

יכול להיות שההורים של רד יוכלו לעזור לך. לא דיברת איתם עדיין, אז זה יכול לעזור לך. אתה מבקש מהמנהלת לחכות בזמן שאתה מדבר איתם.

אתה מחכה להם על הקו לכמה רגעים, ואז מרת'ה סמית' עונה לך.
"שלום." היא אומרת לך.
אתה מציג את עצמך, ומסביר לה את המצב. אתה מתחיל להרגיש מסוחרר מסיבה כלשהי.
"אה, כן..." אומרת גברת סמית'. "תודה רבה. אני אשמח אם תוכל למ-- צוא את רד ש-- לי."
אתה לא לגמרי יודע למה, הראש שלך מתחיל לכאוב.
אתה שואל את מרת'ה אם היא יכולה לספר לך איזה מידע שיוכל לעזור לך, אולי איפה רד יכול להיות.
"ב%& ט#^%^. אני חושב&^%&#$ הוא אוהב ללכת ל-#%^%#$"
באופן פתאומי, הסחרחורת וכאב הראש שלך נעלמים כלא היו.
"-חובר. אנא ודא שחייגת מספר מדויק."
הקול שמדבר לך הוא לא הקול שדיבר איתך רגע אחד קודם לכן. הוא קול מוקלט, קול שעונה כשאתה מחייג מספר לא נכון.
"המספר שחייגת איננו מחובר. אנא ודא שחייגת מספר מדויק."
הקול חוזר על דבריו שוב ושוב.
"אתה בסדר?" שואלת המנהלת. "אתה נראה מעט חיוור."

07/03/17
"ארתור: תיצור קשר עם ההורים להשיג כמה שיותר פרטים"

אתה עומד לעשות את זה, כשאתה מבין שדיברת עם כולם. הם אותם הורים שאמא של בובי הפנתה אותך אליהם. הם האנשים שגרמו לך להבין שיש פה בעיה של...

לא, רגע. לא דיברת עם כולם. יש כאן שמות שלא ראית לפני כן. "ג'ון ומרת'ה סמית'", ההורים של "רד סמית'". איתם לא דיברת עדיין. נראה שרד הוא אותו ילד חדש שהמנהלת הזכירה.

05/03/17
"ארתור: תבקש את הפרטים של ההורים של כולם"

המנהלת נענית לבקשה, ומביאה לך רשימה עם פרטיהם של ההורים של כל הילדים שנעלמו.

15/02/17
"ארתור: שאל את המנהלת מה היא יודעת על הילדים שנעלמו"

"קודם כל, אני רוצה להודות בפניך שבאת לטפל בבעיה. לא רצינו לערב בנושא את המשטרה, וניסינו לפטור את התעלומה בעצמנו. אני שמחה שאחד ההורים פנה אליך.
"בקשר לילדים שנעלמו... נעלמו שישה ילדים, כולם בני אותה הכיתה. מה אני יכולה לספר לך עליהם? כולם בנים. על פי מה שהבנתי מהמורה שלהם, כולם היו חברים טובים אחד של השני. אחד מהם הוא תלמיד חדש בבית הספר, והקבוצה של התלמידים שהתנדבו לעזור לו להתאקלם התגבשה מאוד, והם הפכו לסוג של חבורה. יכול להיות שהם הסתבכו במשהו כשהם הסתובבו יחד. אינני יודעת יותר מזה. בבקשה, תמצא אותם מהר!"

13/02/17
"ארתור: חכה בסבלנות עד שהמנהלת תגיע"

אתה מנסה לעשות את זה, אבל לרוע המזל המנהלת בדיוק נכנסת לחדר. באמת, כמה לא מתחשב מצידה.

08/02/17
"==>"

לא מצאת שום דבר חשוד. באמת, למה אתה מבזבז את הזמן ככה?

08/02/17
"==>"

08/02/17
"==>"

08/02/17
"==>"

08/02/17
"ארתור: תרחרח בסביבה ותראה אם אתה מוצא משהו חשוד"

אתה מרחרח במשרד המנהלת.

06/02/17
"ארתור: לך למשרד מנהלת בית הספר של בובי"

אתה הולך אל בית הספר שבו בובי לומד, וניגש אל משרדה של המנהלת. לפני שנכנסת, המזכירה אמרה שהמנהלת אמורה להגיע בעוד כמה דקות. בינתיים, אתה מחכה במשרד.

01/02/17
"ארתור: צור קשר עם הנהלת בית הספר של בובי"

אולי תוכל לשאול את ההנהלה מה הם יכולים לספר לך בנושא ההיעלמות של בובי והחברים שלו. אתה מתקשר אל המספר של מנהלת בית הספר, ושואל אותה אם תוכל להיפגש איתה ולדבר איתה בנושא. היא מוכנה להיפגש, ואומרת שאתה יכול לבוא למשרדה מתי שאתה רוצה.

23/01/17
"ארתור: תיצור קשר עם שאר המוזמנים למסיבה"

לרוע המזל, אמא של רייצ'ל לא מכירה את החברים שלה, ולכן היא לא הייתה יכולה לתת לך את המספרים שלהם. תצטרך למצוא את הטלפונים שלהם בדרך אחרת.

21/01/17
"ארתור: תאחד את התיקים שלך"

זה רעיון לא רע. יש דמיון בין שני המקרים, אז קיימת האפשרות שהם קשורים אחד לשני. אתה מסתכל על הפרטים של החקירה השניה, כדי לראות אם זה אפשרי.

מדובר בהיעלמותה של נערה צעירה, בשנת לימודיה האחרונים בבית הספר התיכון. שמה הוא רייצ'ל אדמס. גם במקרה הזה פנתה אליך אימה בבקשה למצוא אותה. אבל יש כמה פרטים שונים בינה לבין בובי. קודם כל, הם גרים במקומות אחרים בעיר, ולומדים בבתי ספר שונים. על פי מה שראית, היא באה מבית עמיד בהרבה מהבית של בובי. בנוסף, הם בגילאים שונים - היא גדולה יותר ממנו. חוץ מזה, שמת לב שכל החברים של בובי שגם חסרים - כולם בנים. זה יכול להיות פרט חשוב. אבל יש עוד הבדל משמעותי, והוא מסקרן אותך מסיבה אחרת: התאריך בו הם נראו לאחרונה. בעוד בובי וחבריו כולם נעלמו בימים האחרונים, רייצ'ל נעלמה לפני שבוע - באותו יום בו הייתה המסיבה של מר רופרט. חוץ מזה, אמא שלה אמרה שהיא נעלמה אחרי שהלכה למסיבת יום הולדת של מישהו מהכיתה שלה. אז יכול להיות שהיא לא קשורה למקרה של בובי, אבל אתה עדיין לא יכול לשלול את האפשרות.

19/01/17
"ארתור: תיצור קשר עם החברים של בובי"

אתה מנסה ליצור קשר עם כל החברים של בובי שאמא שלו מכירה. דיברת עם ההורים של כולם, ולהפתעתך הרבה קיבלת תשובה דומה מכולם: גם הם לא ראו את הילדים שלהם כבר כמה ימים. משהו מאוד מוזר קורה פה...

18/01/17
"ארתור: תעיין בפרטי החקירה של הנער"

שמו של הנער הוא בובי סנדרס, נער בגיל תיכון. אמא שלו פנתה אליך אתמול בבקשה שתמצא אותו. הוא לא חזר הביתה כבר כמה ימים, ואימו מודאגת לחלוטין. היא כבר פנתה אל בית הספר שלו, אל החברים שלו ואפילו אל המשטרה. איש לא היה יכול לעזור לה. היא אמרה שהיא באה אליך אחרי שקיבלה המלצה ממישהו, שאמר לה ש"אתה מומחה לבעיות מהסוג הזה". בזמן האחרון, כולם אומרים לך משהו כזה.

אלו הפרטים שיש לך על בובי, שקיבלת מאימו: הוא ילד טוב מאוד, והוא מקפיד תמיד להודיע לאימו כל פעם שהוא עוזב את הבית, דבר שרק מדאיג אותה עוד יותר. הוא אוהב לשחק משחקי וידאו, אם כי לאימו אין הרבה כסף לקנות לו את המשחקים השווים ביותר. הוא אוהב להיפגש ולשחק עם חברים, אם כי אימו מכירה מביניהם רק מעטים. הציונים שלו בבית הספר הם מעל הממוצע, אבל הוא לא נחשב לתלמיד מצטיין.

כששאלת את אימו אם הוא הזכיר לה משהו מיוחד לפני שהוא נעלם, היא נזכרה שהוא אמר שיש לו בכיתה תלמיד חדש מעניין, והיא הציעה לו שאולי יארח לו חברה.

15/01/17
"ארתור: תתחיל לעבוד על מקרים שלך"

אתה פותח את המזוודה שלך. בפנים נמצא פרטים על שני מקרים שהתחילו לעבוד עליהם אתמול. יש לך מקרה אחד על נער, ומקרה אחד על נערה.

15/01/17
"ארתור: נסה להבין למי נתת את המספר שלך"

טוב, זה לא כזה קשה. אחרי הכל, הלקוחות מגיעים אליך בעזרת המספר שלך. בכל הפרסומים שלך מופיע המספר שלך, כך שהרבה אנשים יכולים להשיג אותו. אין לך מושג מי יכול לדעת את המספר שלך ולנצל את זה לרעה, אבל לשנות אותו זה בלתי אפשרי. וגם אם תשנה, תצטרך לפרסם את המספר החדש, ואז לא באמת שינית משהו.

11/01/17
"ארתור: תסתכל על הפתק שעל השולחן"

הפתק הזה היה מודבק לך הבוקר לדלת. הכנסת אותו למשרד שלך, ואתה מנסה להבין במה מדובר. על הפתק כתוב באותיות גדולות:
"יש להם את מספר הטלפון שלך! תשנה אותו!!"
לפתק הזה אין שום מוען.

08/01/17
"מקרה שני"

אתה עומד במשרד שלך, ושוב מחייך כמו טיפש.

עבר שבוע מאז החקירה של מר רופרט. אתה זוכר שלמחרת קראת בעיתון שהוא הסתבך עם החוק בעסקת סמים, ונשלח לכלא. משהו בחלק הזה מציק לך. באותו היום ניסית לחפש את המלצרית הרגילה למראה, אבל לא הצלחת למצוא אותה. ניסית גם לחזור אל אוליביה - או האישה שאמרה לך שקוראים לה אוליביה - אבל היא לא ענתה לך, ואחרי כמה ניסיונות החלטת לוותר.
להפתעתך הרבה, מאז אותה חקירה פנו אליך הרבה אנשים באופן פתאומי בבקשה לעזרה בחקירות. רק אתמול פתרת שלושה - או אולי אפילו ארבעה - מקרים שונים. ועכשיו יש לך שני מקרים שפנו אליך לגביהם אתמול.

מה תעשה?

01/01/17
"ה. לוק: ענה"

אתה לא עונה מיד. אתה חושב קצת לפני כן. אתה לא יכול לענות על זה כל-כך מהר. אבל בסופו של דבר, אתה עונה.

סוף הפסקה.

01/01/17
"ה. לוק: שאל אותה למה אכפת לה ממך כל-כך"

"טוב, אתה הצלת לי את החיים, לא? זה אמור להיות שווה משהו. חוץ מזה, אכפת לי מהחיים של כולם בעיר.
"טוב... זה לא לגמרי נכון... בהתחלה חשבתי שאתה היית מוכן להקריב את חייך בשביל להגן על החיים שלי. אבל אחרי כמה זמן חשבתי על משהו. אתה לא נפלת מהבניין הזה, נכון? אתה קפצת. כלומר, כשניסית להגן עלי, אתה לא הקרבת את חייך... אתה זרקת אותם. וזה דבר שמאוד העציב אותי.
"אני לא יודעת מה קרה לך. אני לא יכולה לחשוב על מה גרם לך לראות את החיים כדבר עצוב שאתה רוצה לזרוק. אבל אני רוצה לשנות את זה. אני רוצה לראות אותך שמח שאתה חי. אני רוצה לראות אותך מחייך.
"אני אשמח להיות חברה שלך. אני אשמח שיום יבוא ותספר לי למה אתה חושב שאין לך סיבה לחיות. אם תרצה, תוכל לעזור לנו בשמירה על העיר. מה אתה אומר?"

28/12/16
"ה. לוק: שאל אותה מי זה "אנחנו" שהיא מזכירה כל הזמן"

"אני... מניחה שאני לא יכולה לברוח מהשאלה הזו, נכון? אני... שוב, אני לא לגמרי יודעת, כי ההורים שלי סיפרו לי הכל. אבל... המשפחה שלי הגיעה לעיר הזאת... דרך אחד הפתחים. הגענו לכאן מעולם אחר. אני אישית נולדתי כאן, אז אני לא לגמרי יודעת מה בדיוק קרה. אבל אבא שלי סיפר לי שאחרי שהוא, אחי ואמא שלי עברו בפתח הוא נסגר מאחוריהם. הם היו מאוד מבולבלים, אבל היה שם איש אחד שהסביר להם בערך מה קרה. אבא ואמא שלי הסכימו לעזור לו להגן על העיר, והם אלה ששמו את המחסום הקסום שמגן על תושבי העיר. מאז שהם הגיעו לפה לפני עשרים שנה, ההורים שלי, אחי, וגם אני, שומרים על העיר, ומוציאם מקלט ליצורים שהגיעו לכאן בטעות. אנחנו מקווים גם למצוא פיתרון אמיתי שבעזרתו נשלוט בפתחים, ונוכל להחזיר את כל מי שהגיע לכאן למקום ממנו הוא בא. וגם את המשפחה שלנו."

28/12/16
"ה. לוק: שאל אותה מה קרה ליצור הזהוב"

"הוא בסדר גמור. הצלתי אותו מידיו של מישהו שניצל אותו לעצמו, ועכשיו הוא נמצא במקום בטוח. תודה ששמרת עליו!"

28/12/16
"ה. לוק: שאל אותה מה היא עשתה ליד שלך"

"אחרי שנכרתה לך היד, לא היה לנו הרבה זמן. עשינו את הדבר הראשון שחשבנו עליו. חיברנו לך לכתף ולמערכת העצבים חומר מיוחד, שיכול לשנות את הצורה שלו. הוא בדרך כלל במצב של סוג של ג'לי, אבל הוא יכול להתקשות ולהתרכך על פי הבחירה של מי ששולט בו. בגלל שהוא מחובר לך למערכת העצבים, אתה הפכת שולט בו עכשיו. אבל הוא הפך להיות בצורה של יד בגלל שזה מה שהמוח שלך פקד עליו באופן אינסטינקטיבי.
"בעיקרון, התפקוד של זה אמור להיות זהה לתפקוד של יד רגילה. החומר בנה את הצורה של היד באופן מדויק, עד לשרירים שלך. אז זה לא אמור להדאיג אותך. הבעייה היחידה היא שהחומר לא משנה את הצבע שלו - אפור. לכן לא יכולנו למחוק לך את הזיכרון... אתה תשאל את עצמך מה קרה ליד שלך. אני מצטערת..."

27/12/16
"==> .ה"

"הפתחים האלה נוצרים באופן אקראי. ודרכם, מלא דברים שונים נכנסים לעיר. הם יכולים להיות מסוכנים או חסרי אונים; ממש כל דבר יכול לקרות. זו העבודה שלנו לנסות לעזור לכל מי שהפתחים האלה יכולים להזיק: על היצורים התמימים שנכנסים למקום הזה בטעות, ועל בני האדם שחיים פה מפני הסכנות מהעולמות האחרים. אנחנו גם שמים מחסום קסום שמונע מאנשים לשים לב לכל דבר לא רגיל, אלא אם כן כמובן הם באים איתו במגע ישיר. זו כנראה הסיבה שלא ראית את היד לפני שהיא תפסה אותך. אנחנו גם מוחקים את הזיכרונות של כל אלו שבאים עם דברים כאלה במגע... כמובן, אנחנו לא יכולים לעשות הכל. אנחנו מפספסים לפעמים מישהו שזקוק לעזרה. אבא שלי חושב שיש מישהו אחר בעיר, שמשתמש במצב הזה לתועלתו האישית..."

27/12/16
""ה. לוק: שאל אותה מה זה ה"פתח"

"אני מניחה שאני צריכה להסביר לך.... זה קצת ארוך ומסובך, וגם אני יודעת רק מה שההורים שלי סיפרו לי.
"משהו קרה בעיר הזאת לפני בערך עשרים שנה. משהו... די מוזר. שוב, אני לא לגמרי יודעת מה, אבל מה שזה עשה זה שכל הזמן נפתחים ברחבי העיר פתחים שמובילים לעולמות אחרים. אנחנו לא יודעים מה גורם לכל פתח להיפתח, ועל פי מה הוא נפתח בכל מקום. אבל זה כך כבר עשרים שנה."

26/12/16
"ה. לוק: שאל אותה מה הייתה היד שתפסה אותך"

"אני לא יודעת בדיוק. זה כנראה היה יצור ענקי, שהיה גדול גל-כך, שהוא היה יכול להעביר רק יד דרך הפתח. אם כי אני לא יודעת איך היד השנייה הגיעה אל מאחורי הגב שלי..."

21/12/16
"ה. לוק: תשאל אותה מי היא ואיפה אתה נמצא"

"אוי, אתה בטח נורא מבולבל. מצטערת... אולי כדאי שאני אסביר לך הכל. זה יכול לקחת קצת זמן... בדרך כלל אנחנו פשוט מוחקים את הזיכרון של מי שנחשף, ומחזירים את המחסום... אבל אני לא חושבת שזה יעזור במקרה שלך. אז אני חושבת שאני פשוט אספר לך הכל.
"אז בנוגע לשאלה שלך, אתה נמצא בחדר שלי. אחרי שהיד התקיפה אותך לא ידעתי מה לעשות... כשהתעשטתי התקפתי את היד הענקית הזו, וחתכתי גם אותה. לא היו אז עוד התקפות, אז ניגשתי אליך... היד הזו... כרתה לך את היד, ואתה איבדת את ההכרה. לא ידעתי מה לעשות, אז הבאתי אותך לכאן. ביקשתי מאבא שלי שיעזור לך מהר, לפני שתדמם למוות. אחי התנגד, אבל אבא שלי הסכים. שמנו לך את התחליף הזה במקום זאת, ואז הבאתי אותך לכאן כדי שתישן פה. אתה ישנת שבוע שלם, וכל יום אני באתי לראות מה שלומך. אני שמחה לראות שאתה בסדר. אני יודעת שאתה לא ממש מבין מה קורה, וממש מבולבל, אבל אני לא חושבת שאני יודעת להסביר כל-כך טוב כמו שצריך את הכל, אז למה שלא תשאל אותי את כל השאלות שלך, ואני אנסה לענות כמה שאני יכולה. בסדר?"

21/12/16
"ה. לוק: צא מהחדר"

אתה עומד לעשות את זה, כשהדלת נפתחת והנערה נכנסת לחדר.
"או... אתה ער... מה שלומך?"

21/12/16
"ה. לוק: תבחן את הבובה"

זו בובה בצורת עכבר ורוד. זה כנראה באמת החדר של הנערה... אבל למי יש בובה בצורה של עכבר?

20/12/16
"ה. לוק: תבחן על התמונה"

זה נראה כמו תמונה של הנערה שפגשת ועוד מישהו שאתה בחיים לא ראית. האם הנערה הזו הביאה אותך לכאן? זה החדר שלה?

20/12/16
"ה. לוק: תבדוק מה יש בארון"

לרוע המזל, הארון נעול.

19/12/16
"ה. לוק: נסה לברר איפה אתה נמצא"

זה הדבר האחרון שאתה זוכר. היד הענקית פגעה לך ביד, ו... זהו. אין לך מושג איך מזה קרה ליד שלך... מה שלא קרה לה.
אתה יורד מהמיטה שהתעוררת עליה, ומסתכל על החדר בו אתה נמצא.

19/12/16
"==> .ה"

19/12/16
"==> .ה"

18/12/16
"==> .ה"

18/12/16
"==> .ה"

17/12/16
"==> .ה"

15/12/16
"==> .ה"

14/12/16
"==> .ה"

14/12/16
"==> .ה"

13/12/16
"==> .ה"

13/12/16
"ה. לוק: תיזכר"

אתה מתחיל להיזכר במה שקרה...

13/12/16
"ה. לוק: תסתכל על המקום הכואב"

מה זה לעזאזל?!

12/12/16
"ה. לוק: תתעורר"

אתה מתעורר.
איפה אתה? איך הגעת לכאן?
אתה מנסה לברר מה הדבר האחרון שאתה זוכר. זה קשה, כי כאב חזק מפלח את צד גופך, מאזור הכתף הימנית שלך. אתה חושב שאתה זוכר שנפלת על הגג... היד הענקית הזאת נחתכה, ואתה נפלת על הגג... זה נראה כל-כך מזמן... וכואב לך כל-כך... למה כואב לך?
אה, הייתה את הנערה המוזרה הזו... עם החרב. היא הביאה לך יצור בצבע זהב... ואז...
אתה לא יכול לחשוב. הכאב נורא. למה לכל הרוחות כואב לך כל-כך?!

12/12/16
"ה. מאט: בצע"

"תעשה את זה מהר, טוב?"

12/12/16
"==> .ה"

עכשיו אתה נזכר, שאחרי שראית עם השותפה שלך לשעבר את הוידאו הזה, היא ביקשה לקחת עותק שלו אליה אישית. אתה תמיד תהית למה היא רצתה את זה, אבל מעולם לא קיבלת תשובה.
אחרי שאתה מסיים לספר לאסיר מה שקרה, אתה מסתכל עליו. קשה לראות על פי הבעת פניו, אבל נראה שהוא נעצב.
"אני מניח... שאין דרך לבטל את זה, נכון?"
זה נכון, כמובן. אין לכם מושג מה גרם לזה, אז אין שום דרך שתוכלו לבטל את התהליך. כמו כן, סיפרתם לכל בני משפחתו של דילן שהוא מת בתאונה. לא תוכלו עכשיו פתאום להחזיר אותו לשם. וחוץ מזה, אין לאף אחד מושג אם הוא יחזור להיות פראי שוב פעם. ונראה שדילן מבין את זה טוב. הוא ואתה יודעים בדיוק מה הולך לקרות.
"אז... בבקשה..." הוא אומר.

11/12/16
"==> .ה"

ואז, יום אחד, הוא נעלם. כל מעט האותות שהיו לכם ממנו נעלמו, הריצחות פסקו ושקט חזר לרחובות. לא היה לכם שום מושג מה קרה. האסיר נעלם, והשאיר מאחוריו שורה של גופות שחוטות.

אתה זוכר שמעט אחרי שזה קרה, איש הקשר שלך במשטרה שלח לך כמה צילומי אבטחה שצילמו את האסיר במהלך הרציחות שלו. לא היו הרבה כאלה, ולכן היה קשה למצוא אותו. הצילום האחרון היה במזח שליד החוף בקצה העיר. מסתבר ששני שוטרים נתקלו בו, כנראה אחרי שיזמו מארב בלי להודיע לאף אחד. האסיר הרג את אחד מהשוטרים, והשני רוקן עליו מחסנית. אתה זוכר איך אתה והשותפה שלך לשעבר הסתכלתם על הסרט הזה, וראיתם איך השוטר נלחם ביצור המפחיד באומץ. האסיר נפצע בחזהו - כנראה מכאן הגיע הצלקת שהוא הזכיר - ונפל למים. כך הוא כנראה נעלם מהעיר לשלושת השנים האחרונות.

11/12/16
"==> .ה"

הוא ברח אל העיר.
והרג.
והרג.
והרג.
והרג.

הרבה אנשים ברחבי העיר התחילו לפחד. העניין הגיע למשטרה. ידעו על רוצח סדרתי פראי, שמשאיר אחריו קורבנות שחוטות.
כמובן, איש הקשר שלך במשטרה התחייב שכל דבר שהם יגלו יגיע קודם כל אליך. אבל הם לא מצאו כלום. יכולות המעקב אחרי אותות שלכם לא היו טובים כמו היום, ולא ידעתם איך למצוא אותו.

11/12/16
"==> .ה"

אף אחד לא ממש ראה מה קרה. משהו כנראה נשבר, משהו שלא הכרתם כל-כך. זה פגע בדילן, והפך אותו כמעט באופן מיידי ליצור הזה.
כל אנשי המעבדה ברחו מיד, וקראו לאבטחה. הוא נהיה פראי, ואנשי האבטחה נאלצו להיאבק בו. הם הצליחו לתפוס אותו ולכלוא אותו באחד החדרים. אנשי המחלקה החליטו לקרוא לו "האסיר", כדי לא להפחיד אנשים אחרים במחלקה, שלא ידעו שמדובר באחד מהם. הם היו עלולים לחשוב שזה יכול לקרות גם להם.

אבל אחרי זמן לא ארוך, הוא ברח.

11/12/16
"ה. מאט: תספר"

בהתחלה, דילן היה מדען במחלקה שלכם. הוא עבד במעבדה יחד עם מדענים אחרים כשזה קרה.

10/12/16
"ה. מאט: תדבר עם האסיר"

אתה מחליט להתחיל בלשאול אותו אותו אם אתה יודע את שמו. אם אתה זוכר נכון, השם שלו אמור להיות דילן.
"כן, זה השם שלי." הוא עונה לך.
אם כן, הוא באמת חזר לעצמו... טוב, לפחות כלפי פנים.
אתה שואל אותו מה הוא זוכר.
"אני זוכר... אני חושב שעבדתי במעבדה... משהו נשבר... ו... טוב, הדבר הבא שאני זוכר זה שאני ככה, באיזה יער לא יודע איפה... ויש לי צלקת בחזה, שאין לי מושג מאיפה היא הגיעה... הלכתי משם חזרה לעיר כדי לבקש מפורטל אינדסטריז עזרה, אבל ברגע שנכנסתי לעיר הם כלאו אותי והובילו אותי לכאן. אתה יכול להסביר לי מה קורה פה?!"
אתה מבין שהוא לא יודע כלום. אין לו מושג מה קרה במשך שלוש השנים האחרונות.
אתה מחליט לספר לו.

09/12/16
"ה. מאט: תיגש לאסיר"

אתה מתקרב אל האסיר. זו הפעם הראשונה שאתה רואה אותו פנים אל פנים. ראית אותו בעבר רק בתמונות ובצילומים. הוא בהחלט יותר מאיים מקרוב. אתה מתקרב אליו בחשש, והוא שם לב אליך מיד. אתה בטוח שהוא הולך להתקיף אותך.
"אתה... מאט, נכון? אתה יכול להסביר לי... מה לכל הרוחות קורה פה?"
זה לא דבר שציפית לו, והאמת היא שזה די מרגיע אותך. למרות המראה המאיים שלו, הוא מדבר אליך בקול אנושי. זה לא היה כך בהתחלה... זה תואם את התיאוריות שדיברו עליהן אחרי שהוא נעלם. אמרו שיכול להיות שהוא יחזור לעצמו איכשהו...
אתה מחליט לנסות לדבר איתו.

09/12/16
"ה. מאט: תתכונן"

איש האבטחה נותן לך אקדח.

08/12/16
"ה. מאט: תדליק את האור"

האור בחדר כבר דולק, אין בכך צורך.

המחסן לא גדול. ליד הדלת עומד איש אבטחה. ובצד השני של החדר עומד האסיר.

08/12/16
"ה. מאט: לך להיפגש עם האסיר"

אתה הולך למחסן 413. אתה עובר בדלת, ונכנס לחדר - שם האסיר מחכה לך.

07/12/16
"לגבי האסיר W-ה. מאט: תתקשר ל"

טוב, הגיע הזמן להתחיל לעבוד. אתה מתקשר ל-W, ושואל אותו מה יש לו להביא לך.
"אז ככה, שמע." הוא עונה לך. "מוקדם בבוקר, לפני שהגעת לעבודה, קלטנו אות שלו. הוא נמצא במזרח העיר, ושלחתי כמה אנשים שישמרו עליו. הוא כרגע בדרך לכאן. הורידתי לאף אחד לא לדבר איתו. ת'רוצה לדבר איתו בעצמך, נכון? אולי תרצה גם לגמור את העסק?"
אתה עונה בחיוב. אתה רוצה לוודא בעצמך שהסיפור המעצבן הזה נגמר. אתה שואל מתי הוא יגיע.
"עוד מעט. הם יצאו לפני קצת פחות משעה. אני שלחתי אותו למחסן 413."
אתה מודה לו, ומתכונן ללכת להיפגש עם האסיר ולגמור עם זה.

07/12/16
"ה. מאט: תעשה את מה שתכננת לעשות לפני שפתחת את האימייל"

אתה מתיישב ליד המחשב שלך, ועומד לפתוח את האימייל - כמו שתכננת לעשות לפני... שפתחת... את האימייל...

אתה ממש רוצה לבזבז זמן היום, הא?

מישהו יכול להסביר לך איך השעה עדיין 10:00?

07/12/16
"ה. מאט: תרים טלפון לבלש"

אתה רוצה לשאול את הבלש הזה איך הוא יכול לעזור לך לגבי השותפה שלך לשעבר. לרוע המזל, המספר של הבלש הזה לא מופיע בקישור שנשלח לך. אתה מתקשר אל A, ומבקש ממנו שישלח לך את המספר של אותו בלש, כדי שתוכל להתקשר אליו. A אומר שהוא ישלח לך את זה כשיתפנה. יש לו עוד עבודות בינתיים, שגם אותם אתה נתת לו, אז תיאלץ לחכות שהוא יחזור אליך.

06/12/16
"A-ה. מאט: תפתח את המייל מ"

את המייל הזה קיבלת מהאיש ששלחת לעקוב אחרי האות של השותפה שלך לשעבר. לקח לו שבוע לחזור אליך. מעניין.
אתה מסתכל על הקישור שהוא נתן לך: http://tinyurl.com/zbk5kxd

06/12/16
"ה. מאט: תפתח את שני המיילים החדשים"

אתה מחליט להתחיל במייל שהגיע מוקדם יותר היום, שהוא גם האחד שמעניין אותך יותר. האסיר... זה... מפתיע. מה הוא עושה פה?

אתה לא ממש אוהב את זה שקוראים לו "האסיר". אחרי הכל, הוא קודם כל חלק מהחברה. אבל האנשים במחלקה התחילו לקרוא לו "האסיר", ולאט-לאט זה תפס. אתה לא ממש יכול להאשים אותם, כשלתקופה לא קצרה הוא אכן היה אסיר.

כמה שנים עברו מאז? שלוש, פחות או יותר. אחרי המהומות והבלגן שהוא עורר, הוא נעלם מפני השטח. הוא כנראה יצא מהעיר. אבל הנה גילו עליו משהו... מה זה אומר?
אתה מחליט לחכות עם הטיפול בזה, ולפתוח את המייל השני. המייל ההוא לא מפתיע אותך, אבל הוא גם כן מעניין מאוד.

05/12/16
"ה. מאט: פתח את המייל מקארקאט"

אתה לא ממש יודע מה פשר הדבר הזה. קיבלת את המייל הזה שבוע שעבר, ואותו שולח לא שלח לך שום מייל לפני כן או אחרי כן.
הוא התנסח בצורה מאוד גסה, ואתה צנזרת מילים לא ראויות. אתה לא תרשה לדבר כזה להופיע במחשבי החברה, גם אם זה הגיע ממקור לא ידוע.
אתה לא יודע מי זה הג'ון הזה או מי זה הקארקאט הזה. אתה מנחש שהמייל הזה לא היה מיועד לך. או שהוא היה מיועד לך, וכל המטרה שלו היא לבלבל אותך. אם זה המצב, אתה מחליט לא להתייחס. המייל ממשיך עוד, והשפה בו נהיות עוד יותר ויותר גסה, ופחות ופחות מובנת, אבל אתה לא טרחת לקרוא את זה אף פעם.

הדבר המעניין היחיד במייל הזה הוא שמי שזה לא יהיה - שכנראה שלח לך את זה בטעות - הצליח לעקוף את הפעולה האוטומטית של מערכת המייל שלכם, שקוראת לכל משתמש באות הראשונה של כתובת המיל שלו.

בסך הכל, כל זה נראה לך כמו בדיחה גרועה, ואתה ממש לא רוצה לקחת בה חלק.

01/12/16
"ה. מאט: תפתח את האימייל שלך"

נראה שקיבלת במשך השבוע האחרון רק 2 הודעות, ושתיהן הגיעו הבוקר.

01/12/16
"ה. מאט: תפתח את המחשב, ותבדוק אם נפתח פורטל חדש"

זה ממש רעיון מטופש. אם ייפתח פורטל חדש, האות שלו יופיע על המסך הגדול שעל הקיר. אתה לא התקנת את זה סתם בשביל הכיף, אחרי הכל.

אתה פותח את המחשב בכל זאת. אתה צריך להתחיל לעבוד.

24/11/16
"ה. מאט: תנסה לשכור בלש שיעזור לך למצוא את השותפה שלך לשעבר"

זה לא ממש יעזור. מאז שהיא נעלמה אתה מנסה כל שביכולתך לאתר אותה. האנשים הטובים ביותר עובדים בשבילך, ואף בלש פרטי לא יכול לעזור בנושא.
אתה נזכר פתאום שרק שבוע שעבר - ביום של המסיבה - נראה אות שמתאים לשותפה שלך לשעבר. זה די הפתיע אותך אז, ושלחת מיד את האנשים שלך לנסות לחקור. עדיין לא קיבלת מהם תשובה.

24/11/16
"ה. מאט: תנסה להשיג את מקור הכסף שנשדד למר רופרט לעצמך"

זה רעיון מגוחך! קודם כל, אתה לא יודע מי שדד את מקור הכסף. כל האותות שקשורים אל מקור הכסף נעלמו, באופן דומה לאלו של השותפה שלך לשעבר.
חוץ מזה, אתה לא זקוק לכסף יותר. היית זקוק למימון רק כשהתחלת את הפרויקט שלך, וכל עוד אתה היית תחת ההנהלה של מר רופרט. עכשיו, כשלקחת לו את החברה, אתה עצמאי לגמרי. יחד עם החברה שלו, אתה קיבלת גם את המניות שהיו לו. כך שכסף הוא לא דבר שאתה צריך להשיג בדחיפות יותר מדי כרגע.

23/11/16
"ה. מאט: תתקשר לשותפה שלך ותודיע לה מה הצעד הבא"

אתה שולף את הטלפון הנייד שלך, ומסתכל עליו לכמה רגעים.
היית מאוד רוצה ליצור קשר עם השותפה שלך לשעבר, אבל לרוע המזל, לפני בערך שנה היא נעלמה בלי שום זכר. ניסית ליצור איתה קשר בכל דרך שאתה מכיר, אבל לא הצלחת.

23/11/16
"ה. הכנס שם"

קוראים לך מאט ארסקין. עד לפני שבוע, היית ראש מחלקה בחברה גדולה בבעלותו של אלפרד רופרט, האיש העשיר ביותר בעיר. אבל אחרי שהוא נשדד מהסוד היקר ביותר שלו - סוד שאתה והמחלקה שלך סיפקתם לו - לא ממש תמכת בו, וניצלת את ההזדמנות להשתלט על החברה. זה לא היה מתוכנן, אבל כמו הרבה דברים לא מתוכננים אתה ניצלת את זה לטובתך. השתלטת על החברה, ועשית בה מהפך. שינית את שמה לשם המחלקה שלך - פורטל אינדסטריז - ועכשיו החברה מתמקדת במה שהמחלקה שלך התעסקה בה עד עכשיו.

האמת היא, שהקשר של המחלקה שלך לאלפרד רופרט היה רשמי בלבד. בשביל הפרויקט שלך היית צריך תקציב. אתה ידעת שתוכל להשיג כסף בקלות ובמהירות, אבל השותפה שלך בזמנו הציעה לך להשיג במקום זה מימון ממישהו שכבר היה עשיר. היא אמרה שאם יצוץ מישהו עם מלא כסף בפתאומיות זה עלול לעורר יותר מדי חשדות, ולכן היא הציעה לך לעשות עסקה עם מר רופרט. הוא ייתן לך להיות ראש מחלקה בתוך החברה שלו, והמחלקה תתעסק בפרויקט שלך. בתמורה, אתה נתת לו אפשרות להשיג עוד יותר כסף במהירות. אם איש עסקים עשיר כמו מר רופרט משיג בפתאומיות יותר כסף זה פחות חשוד, ואפשר להסביר את זה בעזרת קשרים אחרים שלו. כמובן, הודעת לו מראש שאם מקור הכנסת הכסף שהבאת לו יאבד, אתה לא תרוץ לתמוך בו. הוא ידע ברגע שזה נשדד שהוא אבוד. לא רק שלא תמכת בו, אלא הוא גם הסתבך עם החוק ונכנס לכלא. הוא בכלל לא ניסה להתנגד. מאז השתלטת לו על החברה, והפכת אותה לפרויקט האישי שלך. אתה יודע שיום יבוא והוא ישתחרר, והוא בטח ירצה לנקום בך, אבל עד אז יעברו כמה שנים, ובמזל, אתה והחברה שלך תוכלו להתגונן מכל דבר שהוא ינסה לעשות כנגדכם.

אחרי שבוע של התארגנות, סוף-סוף אתה יכול להמשיך לעבוד. כל החברה עברה הליך של מעבר, ולכן לא ממש הספקתם לעשות משהו.
מה תעשה?

21/11/16
"הפסקה"

איש עסקים עומד במשרד החדש שלו. הוא התקבל לתפקיד רק בשבוע שעבר, וכבר הוא עיצב את החדר מחדש לנוחיותו.
במה האיש עובד? מה מטרתו בחיים? איך הוא משלב את חיי העבודה וחייו מחוץ לעבודה?

טוב, אולי כדאי שנפסיק עם השאלות המטופשות, ונתחיל לגשת ישר לשאלה הכי חשובה.
איך קוראים לאיש העסקים הזה?

20/11/16
"==>"

סוף מקרה ראשון

20/11/16
"==>"

רגע... הוא עשה עכשיו קקי מזהב?!

20/11/16
"==>"

הוא נראה מעט מפוחד...

20/11/16
"לוק: תסתכל על מה שיש לך בידיים"

מה זה הדבר הזה?
זה נראה כמו סוג של חזיר.
טוב, לא ממש. זה הרבה יותר מדי קטן בשביל להיות חזיר. גם אין לזה אוזניים. אה, והוא בצבע זהב.

18/11/16
"לוק: תסתכל על הכיוון ממנו נשמע הקול"

אתה רואה לידך בחורה רגילה למראה.
"אני צריכה ללכת, אבל אני אחזור בעוד כמה רגעים. אני לא יודעת מה זה היה, אבל על פי הניסיון שלי, כל דבר שיש לו יד ימין, יש לו גם יד שמאל. זאת אומרת שלא יצאנו מסכנה. אני יודעת שזה ממש מבלבל אותך, אבל אני מבטיחה לחזור כשזה ייגמר ואסביר הכל."

לא רגע. היא בכלל לא רגילה למראה. השיער שלה אדום. ויש לה קוקו בצבע תכלת. זה לא רגיל בכלל. למה חשבת שזה רגיל? והיא מחזיקה ביד חרב... יכול להיות שהיא זאת שחכתה את היד?

16/11/16
"לוק: תנחת כבר"

אתה נוחת בחזרה על הגג. אתה שוכב על הבטן, מבולבל. מה קרה עכשיו? למה היד שחררה אותך? אתה לא מצליח לראות כל-כך טוב.
"אני מצטערת, אבל אכפת לך לשמור עליו שנייה? רק הצלתי אותו, ואני לא רוצה שהוא ייפגע בקרב."
אתה לא בטוח מי אמר את זה, ואל מי הוא מדבר, אבל לפני שאתה מספיק להגיב, אתה מרגיש משהו רך נדחף לך לתוך הידיים.

16/11/16
"==>"

16/11/16
"==>"

16/11/16
"==>"

...ויד ענקית תופסת אותך ומרימה אותך למעלה.

רגע, מה?

היד הענקית הזאת לא הייתה פה לפני שנייה. היא לא יצאה מהאדמה ותפסה אותך. רגע אחת היא לא הייתה שם, וברגע הבא אתה היית כלוא בתוכה. כאילו היא הייתה שם כל הזמן, אבל אתה לא יכולת לשים לב אליה.
היא לוחצת על גופך ומוחצת אותו. אתה מרגיש את הלחץ מועך את כל גופך, ומונע מאוויר להיכנס לריאות שלך. אתה לא מבין מה לכל הרוחות קורה פה, אבל לפחות היד הענקית הזאת תהרוג אותך. זה מה שחשוב, לא?

14/11/16
"==>"

אתה מוכן לזה. אתה נופל במהירות. בעוד כמה רגעים, הגוף שלך יתנגש בקרקע, והכל ייגמר. זו הייתה הבחירה שלך. אתה לא מפחד.

ובכל זאת, אתה מרגיש תחושה משונה. כאילו הזמן עוצר מלכת. האם זה פחד? האם אתה לא רוצה למות?
לא, זה לא זה.
משהו פה בכלל לא בסדר. אתה נופל, אבל אתה לא בטוח שאתה מרגיש את הנפילה.
זה כאילו... משהו באוויר... משהו בעיר... מעוות.

בנוסף, אתה חושב שאתה שומע צליל של זכוכית נשברת. אבל אולי זה רק משהו בראש שלך?
משהו פה לא בסדר.

אבל בכל רגע, אתה מרגיש שהכל חוזר להיות נורמלי. הזמן ממשיך לנוע בקצב הגיוני. שוב, אתה נופל. עוד רגע אתה תגיע לקרקע...

14/11/16
"==>"

14/11/16
"==>"

14/11/16
"לוק: קפוץ"

14/11/16
"לוק: קח נשימה עמוקה ותרגע מעט"

לא.
אתה די רגוע. אתה היית קצת לחוץ בהתחלה, אבל בכל הדרך לכאן מהבית שלך אתה נרגעת. אתה הגעת לבחירה הזו מתוך שיקול דעת.

13/11/16
"לוק: תחשוב על מה שעשית ועל כל מה שיקר לך בחיים ותחשוב אם אפשר לתקן את העוול "

לא.
אם היו מבקשים ממך לפני כמה שעות לחשוב על כל מה שיקר לך בחיים, היית יכול לענות בקלות. עכשיו... לא כל-כך.
לא, אי אפשר לתקן את העוול. העונש שלך הוא הפיתרון היחיד.

10/11/16
"הכנס שם"

קוראים לך לוק סטון. היום היה יום הולדתך ה-18.
עד לפני כמה שעות, הכל היה בסדר גמור. חגגת עם החברים שלך יום הולדת, והיה מאוד שמח. אבל עכשיו, אתה עומד על גג של בנין, ומתכנן לקפוץ למטה. עשית דבר נורא ואיום, ואתה לא יכול לסלוח לעצמך. בכל הדרך לכאן אמרת לעצמך שוב ושוב שזה היה האלכוהול, ושוב ושוב ענית לעצמך שזה לא תירוץ. אתה לא תוכל להמשיך ככה. זה הסוף, אתה יודע. כל מה שאתה צריך זה לקחת צעד אחד קדימה, ולקפוץ.

מה תעשה?

09/11/16
"ארתור: חפש את המלצרית"

ארתור לא יכול לחפש את המלצרית עכשיו, כי הוא עסוק בלהיות הנער על הגג, מוקדם יותר הלילה.
מי זה הנער הזה? מה הוא עושה על הגג? מה קרה לו?

נו, זה די ברור שיש שאלה הרבה יותר חשובה, נכון?
איך קוראים לנער הזה?

06/11/16
"==>"

"לפני בערך שנה..." ממשיך מר רופרט. "אישתי, אוליביה... נהרגה בתאונת דרכים."
אתה לא מאמין למשמע אוזנך. מה זאת אומרת? היא נהרגה בתאונה?! לפני שנה... אם זה ככה, אז זה הגיוני שאתה לא שמעת את זה. אבל...
"תשמע, אני לא הייתי האדם הכי צדיק בעולם..." ממשיך מר רופרט, וקוטע את חוט המחשבה שלך. "אבל אהבתי את אישתי. אהבתי אותה מאוד. אחרי שהיא נהרגה... לא יכולתי להמשיך במערכות יחסים עם אף אדם אחר. כך שהחשש שאני... מנהל רומן... לא מבוסס כלל."
אתה חייב להודות, אתה ממש מבולבל. משהו בכל הסיפור הזה לא לגמרי מסתדר לך. אתה מרגיש שאתה לא ממש מצליח לחשוב כמו שצריך - למען האמת, אתה מרגיש כך כבר זמן מה. כשאתה חושב על זה, אתה מרגיש טיפה מסוחרר בערך מהשלב בו שמעת את הרעש של הזכוכית המתנפצת. אבל אתה מנסה להתעלם עכשיו מהסחרור הזה, ומנסה לעכל את המידע החדש שקיבלת.
יכול להיות שמר רופרט משקר. יכול להיות שאם תלך לחפש עליו מידע אחר כך, אתה תגלה שאין אמת בדבריו, אבל כשתחזור אליו הוא יוכל לתבוע אותך על שעקבת אחריו בצורה לא חוקית. למה בכלל אמרת לו את האמת? בכל מקרה, אתה ממש לא רוצה להיכנס לעניינים משפטיים. הספיקה לך פעם אחת.
אבל מה אם הוא אומר את האמת? אם זה נכון, מישהי באה אליך למשרד, התחזתה לאשתו של מר רופרט וביקשה ממך לבוא הנה... בדיוק ביום בו נגנב משהו חשוב למר רופרט מהכספת... יכול להיות שהיא תכננה את זה? אולי זה נועד להפליל אותך? או שאולי היא רצתה שאתה דווקא תעצור את הגנב... אם רק לא היית הולך למטבח, היית יכול להיות פה בחדר ולראות את הגנבה במו עיניך!! לכל הרוחות!!
אתה נזכר שאוליביה - לא, האישה שאמר ששמה אוליביה - דיברה איתך בטלפון. יש לך את המספר שלה. אולי כדאי שתדבר איתה. ואולי כדאי שקודם כל תנסה לברר אם מה שמר רופרט אומר אמיתי או לא? הוא נראה לך כן למדי, הוא כמעט בכה כשהוא סיפר לך שאוליביה מתה. מה תעשה עכשיו?

03/11/16
"ארתור: הוא עומד להתקיף אותך! תסביר לו את האמת"

אתה שוקל להמציא תירוצים, כמו לדוגמא שאתה בלש ביום ומלצר בלילה, אבל אתה חושש שהוא לא יהיה מוכן לקבל את זה כהסבר. אתה מודה בפניו שאשתו שכרה אותך כדי לבדוק עם מי הוא מנהל רומן. בנוסף, אתה מציע לו גם שייתכן ומי שגנבה את מה שהיה בכספת היא המלצרית הצעירה הרגילה למראה, שנעלמה רק דקות ספורות לפני שנשמע רעש הזכוכית המתנפצת.
בהתחלה, לא נראה שמר רופרט מאמין לך. בייחוד כשהזכרת את אשתו. אבל לאחר כמה רגעים הוא מתחיל להירגע, ואחרי שאתה מספר לו על המלצרית, הוא נאנח.
"יכול להיות שאתה צודק. אבל מה אני יכול לעשות? אין לי את הפרטים שלה, המזכירות שלי היו אחראיות על אנשי הצוות, וגם אם אני אספיק להשיג מהן את הפרטים לפני שיגיע הסוף שלי, הם בטח היו מזוייפים." אומר מר רופרט. "אבל... אתה רציני? הייתי בטוח שהמצאת את זה, אבל לא ייתכן שאתה לא יודע. אולם הנה אתה, מסתכל עלי עם מבט כזה תמים בעיניים. הייתי בטוח שזה ידע נפוץ, אבל אתה לא יודע מזה כלל. אם אתה לא היית יודע מי אני, אז זה הגיוני, אבל אם זה היה המצב, היית חוקר עלי לפני שאתה מתחיל לעבוד... ומחקר קצר היה מוביל אותך לאמת הזו. אני מצטער, נערי, אבל ייתכן שכמו שגנבו ממני, עליך עבדו. יכול להיות שאפילו אותו אדם אחראי על שני המעשים."
אתה ממש ממש מבולבל. אין לך מושג על מה הוא מדבר. זה נכון, בגלל שאתה יודע מי זה אלפרד רופרט, וגם בגלל שאוליביה אמרה לך שהיא תטפל בהכל לא ממש טרחת לחפש מידע עליו באינטרנט. אבל... איזה פרט היית יכול לפספס?

02/11/16
"ארתור: תתחקר את מר רופרט"

נראה שמשהו גדול יותר קורה פה. אתה מנסה להרגיע את מר רופרט, אבל לא ממש מצליח. הוא לא לגמרי מבין מי אתה, ולמה אתה מתחקר אותו. אבל בסופו של דבר, הוא מתחיל להסביר לך מה קרה פה.
"פתאום, שמענו במסיבה רעש של זכוכית מתנפצת מכאן. כל האורחים נבהלו וברחו, ואני רצתי לכאן. גיליתי שהחלון מנופץ, והכספת פתוחה... כשבדקתי מה המצב בפנים, הבנתי...."
בשלב הזה הוא מתחיל להיכנס לפאניקה. הוא מתחיל לצעוק.
"אני אבוד! הכל נגנב! אני הולך ליפול!! הם גנבו את זה! הם גנבו לי את זה!!!"
אתה מנסה להבין על מה הוא מדבר, אבל נראה שהוא לא מוכן לפרט יותר מדי. נראה שהיה בכספת איזה סוד כלשהו, שהחשיפה שלו, או אולי עצם העובדה שהוא נגנב, מסוכן מאוד למר רופרט. הגניבה הזו היא תעלומה, ואתה מציע לרופרט את שירותך במציאת הגנב, אבל הוא רק נאנח ומניד בראשו.
"מה זה משנה מי גנב את זה? בלי זה, אני אבוד. אבל... אתה בלש פרטי? מה אתה עושה במסיבה שלי, לבוש כמלצר? מישהו שכר אותך? אתה מחברה מתחרה, מנסה למצוא את הסודות שלי... רגע, אתה גנבת את זה, נכון?! תחזיר לי את זה! תחזיר לי את זה!!!"

31/10/16
"ארתור: לך לחדר העבודה של מר רופרט"

הדלת למשרד של מר רופרט פתוחה עכשיו, ואתה נכנס לתוך החדר.
בתוך החדר, אתה רואה שהחלון מנופץ, כנראה שזה היה הדבר שנשבר. מר רופרט נמצא בתוך החדר, אבל הוא בכלל לא מסתכל על החלון, אלא על הכספת הגדולה שנמצאת לידו. הכספת פתוחה, אבל אתה לא יכול לראות מה יש בפנים. מר רופרט נראה מבוהל מאוד.

31/10/16
"ארתור: לך לחדר המסיבה בשביל לבדוק מה היה הרעש"

אתה חוזר לחדר המסיבה. החדר כעת ריק, ושקט הרבה יותר ממקודם. אין כאן שום דבר שבור, ובכל מקרה לא היה כאן שום דבר שיכול היה להישבר. אז ככל הנראה הרעש בא מחדר העבודה של מר רופרט.

25/10/16
"ארתור: תחפש את המלצרית במטבח"

אתה הולך לחדר המטבח לחפש שם את המלצרית. לרוע מזלך, היא לא נמצאת שם.
רגעים ספורים אחרי שאתה נכנס, אתה שומע צליל של זכוכית מתנפצת. על פי העוצמה, זה הגיע מהאזור בו נמצאת המסיבה או מחדר העבודה של מר רופרט. רגעים ספורים אחרי הרעש, אתה שומע קולות המולה בערך מאותו כיוון.

20/10/16
"ארתור: תקשיב לשיחה של מר רופרט עם הבחור בחליפה ותנסה להבין לאן נעלמה המלצרית"

אתה מקשיב מהצד לשיחה של מר רופרט עם האיש בחליפה הכחולה. האיש בחליפה לא ממש מדבר, אלא רק מהנהן שוב ושוב. זה מזכיר לך טיפה את מה שאתה עשית לפני כמה רגעים. משום מה, זה די מפריע לך.
מר רופרט רק מדבר ומדבר על כסף. זה לא ייאמן. הוא מדבר על מניות ועל שער הכסף ועל כמה הוא הכניס החודש וכמה החברה שלו הצליחה וכו'. איזה מוזר... הוא בכלל לא מזכיר שום דבר אחר - לא את אישתו, ולא את הבחורה שהוא מנהל איתה רומן.
ואם כבר מזכירים בחורה, באמת לאן נעלמה המלצרית?

18/10/16
"ארתור: תקשיב למי שקרא לך, ואחרי שהוא יעזוב אותך תנסה לסחוב ממישהו מפתח"

אתה מקשיב בחצי אוזן לאורח שקרא לך, ומנסה לשים לב לסביבה שלך תוך כדי. האורח רק רוצה להתלונן על משהו שהיה לו באוכל, אז אתה מהנהן ומתנצל בלי לשים לב אליו יותר מדי. אבל ממי תוכל לסחוב מפתח? האדם היחיד שאתה חושב עליו הוא מר רופרט, אבל אתה ממש לא רוצה להתקרב אליו כל עוד הוא מדבר עם האיש הזה... האיש עם החליפה הכחולה הוא אורח גם כן, אז אין סיבה שלו יהיה מפתח. למי עוד יכול להיות מפתח?

16/10/16
"ארתור: סדר את העניבה שלך דחוף!"

אין בעיה. עכשיו, כשיש לך עניבה, אתה יכול לעשות את זה.

13/10/16
"ארתור: תכנס לחדר העבודה ותתחיל לחטט"

זה רעיון מאוד טוב. לרוע המזל, הדלת של חדר העבודה נעולה, ואין לך דרך להיכנס לשם.
"מלצר!" אתה שומע מאחוריך. נראה שאחד מהאורחים במסיבה רוצה את העזרה שלך.

10/10/16
"ארתור: תדבר עם המלצרית לברר מי האנשים שבמסיבה"

אתה ניגש אל המלצרית הרגילה למראה, ומנסה לברר ממנה על האנשים שנמצאים במסיבה.
"אני מצטערת..." היא ממלמלת. "אני לא יודעת מי מוזמן למסיבה הזו יותר ממך... אנשים מהעבודה אולי? קרובי משפחה? לא, זה לא הגיוני..."
אתה שם לב שהנערה הרגילה למראה נראית מעט מוסחת דעת. היא כל הזמן מסתכלת על הדלת שבקצה השני של החדר - דלת חדר העבודה של מר רופרט. במראה של הנערה אין שום דבר חשוד, אבל היא מתנהגת בצורה קצת משונה.

06/10/16
"ארתור: שים עין על מר רופרט"

בינתיים, לא נראה שהוא עושה שום דבר חשוד. הוא מדבר עם האיש הזה, כנראה מישהו שעובד איתו.
משהו באיש עם החליפה הכחולה מציק לך. אתה לא לגמרי יודע למה, אבל אתה לא ממש רוצה להתקרב אליו. משום מה, הוא מזכיר לך זכרונות לא כל-כך נעימים. לעזאזל, עבר הרבה זמן, למה אתה נזכר בזה עכשיו? תתרכז, ארתור! אתה באמצע עבודה!

05/10/16
"ארתור: תנסה להשתלב כמלצר"

פחחח, אין בעיה. אתה יכול לעשות את זה בלי קושי, כי אחרי הכל אתה באמת מלצר. הנה, רואה? אתה מחזיק את המגש ממש כמו שמלצר צריך להחזיק מגש. איש לא יחשוד בך שאתה לא מלצר. אתה נולדת להיות מלצר. אם לא היית בלש פרטי, היית מלצר.
טוב, לא צריך להגזים.

21/09/16
"ארתור: תברר איפה אתה נמצא"

טוב, זה די ברור איפה אתה נמצא.
היום בבוקר גברת רופרט התקשרה אליך, ונתנה לך כמה פרטים שיעזרו לך לחקירה. היא אמרה שבעלה עורך הערב מסיבה בביתם, והיא הצליחה להכניס אותך כמלצר במסיבה כדי שתתחיל לחקור. לרוע המזל, היא לא יכולה להיות במסיבה - אלפרד ביקש ממנה לשמור על המשרד. האמת היא שזה רק מעלה את החשדות שהוא מסתיר מפניה משהו!
עכשיו אתה עומד בחדר של המסיבה, לבוש במדי המלצר שלך, ואתה צריך להתחיל לחקור ולברר האם - ועם מי - אלפרד רופרט מנהל רומן. מה תעשה?

20/09/16
"והבלש..."

תראו אותך, אתה עונב עניבה.

20/09/16
"הנערה הרגילה למראה"

הנערה הרגילה למראה מתארגנת לעבודה שלה. יש לה היום בערב עבודה זמנית באירוע כלשהו. היא לובשת את מדי העבודה שלה, ועומדת לצאת בקרוב.

19/09/16
"איש העסקים"

איש העסקים מתכונן למסיבה. היום יש מסיבה של מנכ"ל החברה שלו בביתו, והוא מוזמן אליה. אין לו ממש כוח להיפגש עם הבוס שלו מחוץ לעבודה, אבל לפעמים צריך לעשות מה שצריך לעשות.

18/09/16
"הבחורה"

הבחורה הצעירה יושבת על המדרגות, ומסתכלת על פלייר בחיוך. הפלייר הוא הזמנה ליום הולדת של מישהו בכיתה שלה שייחגג היום בערב. הנערה משתוקקת ללכת לשם. היא בטוחה שהיא הולכת להנות שם מאוד.

15/09/16
"העיר"

יום חדש מגיע לעיר. העיר הזו גדולה, ומלאה באנשים שונים ומשונים. לפעמים אנשים יכולים להרגיש כאילו הם הולכים לאיבוד בעיר. כאילו משהו בעיר מעוות את המציאות. כאילו מכל מקום עלול לצוץ דבר בלתי אפשרי, דבר שיערער את תפישת המציאות שלהם.
בעיר חיים אנשים שונים, ולכאורה אין בין כולם יותר מדי קשר.

14/09/16
"ארתור: תיפרד ממנה בהודעה שתעשה את זה מחר, ולך הביתה לאכול פרינגלס."

אתה לא יודע למה, אבל ממש בא לך פרינגלס עכשיו. אתה נפרד מגברת רופרט בזריזות, רץ הביתה, מוריד את המעיל והכובע, יושב על כיסא ואוכל פרינגלס. אתה מרגיש עכשיו ממש רגוע.

12/09/16
"ארתור: קח את התמונה ותבחן אותה, ותיזכר מי זה אלפרד הזה!"

אין צורך בתוקפנות, אתה זוכר טוב מאוד מי זה אלפרד רופרט. הוא איש עסקים מצליח ביותר, בהחלט האיש העשיר ביותר בעיר. הוא מקושר לאנשים החשובים ביותר בעולם, ואומרים שיש לו השפעה כמעט בכל נושא. הוא מנכ"ל של חברה מצליחה, אם כי אתה לא לגמרי זוכר מה בדיוק העיסוק של החברה. כנראה שזה משהו מאוד כללי. אתה נזכר עכשיו ששמעת שהוא נשוי לאישה בשם אוליביה, ולכן השם שלה היה מוכר לך כל-כך. אבל למה אישה כזו עשירה מבקשת עזרה מבלש פרטי כמוך? בוודאי שיש לה קשרים עם הטובים ביותר בתחום.
אתה לא אומר לה את זה, כמובן. חסר לך שהיא תחליט באמת ללכת למומחים האחרים. זו העבודה הראשונה שלך מזה זמן רב, אחרי הכל!

"אני חושדת בבעלי, אתה מבין." ממשיכה גברת רופרט. "אני חושבת שהוא מנהל רומן. אני מוכנה לשלם לך כמה שתרצה - רק תגלה לי עם מי הוא נפגש! אני בטוחה שזו מישהי שעובדת אצלו במשרד, בטח אחת המזכירות החדשות. בבקשה, מר בראון! תברר לי את האמת!"
לפני שאתה מספיק לענות, היא מוציאה מכיסה חבילת שטרות נכבדת, ודוחפת לך לתוך היד.

08/09/16
"ארתור: תהנהן בחשיבות עצמית וברצינות ותמשיך להקשיב "

אתה מהנהן בחשיבות עצמית וברצינות, וממשיך להקשיב.
"שמי אוליביה רופרט. האם שמעת עלי?" אומרת האישה.
אתה מודה, השם הזה נשמע לך טיפה מוכר, אבל אתה לא בטוח מאיפה.
"באתי הנה בגלל בעלי, אלפרד רופרט."
או! עכשיו אתה נזכר מאיפה השם הזה מוכר לך. וודאי שאתה יודע מי זה אלפרד רופרט!
אבל נראה שגברת אוליביה לא לגמרי מאמינה לך, כי היא מוציאה מהכיס תמונה קטנה, ככל הנראה של בעלה, ומושיטה לך.

06/09/16
"ארתור: תכניס את האישה"

אתה נותן לאישה להיכנס למשרד שלך. היא אישה נאה מאוד, אם כי אתה לא לגמרי בטוח מה הגיל שלה. אתה מסמן לאישה להיכנס, והיא מתחילה לדבר איתך.
"שלום, מר בראון." היא אומרת. "אני מקווה שלא חיכית לי הרבה זמן.

05/09/16
"ארתור: תאזין לחדשות"

אתה עומד להאזין לחדשות, כשלפתע נשמעת דפיקה בדלת. זו כנראה האישה שחיכית לה. אתה מחליט לוותר על החדשות. גם ככה אין עכשיו חדשות. חוץ מזה, אין לך רדיו במשרד. אתה רואה רדיו על השולחן הזה? נכון מאוד, אין שם כלום.

04/09/16
"ארתור: תבדוק מה יש בתיק המסמכים"

זו היא המזוודה שלך, בתוכה אתה שומר כל מיני פרטים ומידע בנושאי החקירות שלך.

כרגע היא ריקה.

30/08/16
"ארתור: תטפס למדף בעזרת הכסא ותנסה לקפוץ מהמדף לשולחן."

לא נראה לך שזה כדאי. אם מהשולחן לא הצלחת, אין סיבה שתצליח מהמדף. אולי כדאי שתנסה להעביר את הזמן בצורה קצת יותר רגועה, אתה לא חושב?
חוץ מזה, אתה לא לגמרי בטוח שאתה יכול להזיז את הכיסא משם.

27/08/16
"==>"

למען האמת, אתה לא רואה שום סיבה שתצטרך ללבוש עניבה בזמן הקרוב.

27/08/16
"==>"

…זה די ברור שאתה לא לובש עניבה בכלל!

27/08/16
"ארתור: סדר את העניבה שלך דחוף!"

זה נראה די בעייתי. אתה מבין…

26/08/16
"==>"

נכשלת נחרצות.

26/08/16
"==>"

26/08/16
"==>"

26/08/16
"ארתור: תבדוק אם אתה יכול לקפוץ מהשולחן למדף הספרים"

תמיד רצית לנסות את זה.

23/08/16
"הכנס שם"

קוראים לך ארתור שרלוק בראון. אתה בלש פרטי. מאז שהיית ילד היית אוהב לראות סרטי משטרה וסרטי בילוש, דבר שכנראה השפיע על בחירות המקצוע שלך, בהווה ובעבר. יכול להיות שזה בגלל השם שלך, אבל זה לא בטוח. אתה עובד כבלש פרטי כבר כמה חודשים, אבל עד כה עדיין לא היו לך הרבה לקוחות. אבל כל זה עומד להשתנות. לפני כמה שעות צלצלה אליך למשרד אישה, ואמרה שיש לה בקשה אליך. היא אמורה להגיע עוד זמן מה, אז יש לך עוד זמן לשרוף לפני שהיא תגיע.

מה תעשה?

22/08/16
"וורפסיטי"

איש עומד בחדר, ממתין. אפשר לשאול הרבה שאלות על האיש הזה. למה הוא ממתין? מה זה החדר הזה? למה, לכל הרוחות, האיש הזה מחייך כמו טיפש?
אבל יש שאלה אחת חשובה שקודמת לכל השאלות האלה.

מהו שמו של האיש הזה?